למה אנו מכניסים את החיממים שלנו לבדיקות קשות של חום ולחות
חדרי האמבטיה הם סיוט אמיתי עבור מוצרים אלקטרוניים. תחשבו על זה: יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות משתנות מטמפרטורות נמוכות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד בתוך דקות בלבד.
על הנייר, החיממים האינפרא-אדומים שלנו עומדים בסטנדרט IP55. אבל באמת? פרטי המפרט אינם חשובים כלל כשמשתמשים במוצר בחדר אמבטיה עמוס אדים. לכן אנו לא סומכים רק על המפרט – אנו מנסים להרוס את החיממים בעצמנו באמצעות בדיקות של חום ולחות.
הצד ה“חבוי” של הלחות
העניין עם המים הוא שניתן לחסום אותם בקלות. אבל אדים? אדים הם ערמומיים – הם יכולים לעבור דרך חוסמים שאמורים לעצור מים רגילים.
כשהלחות חודרת פנימה, היא נשארת על המגעים החשמליים ועל הנורה של החיממים. אם החוסמים אינם מושלמים, המגעים החשמליים מתחילים להתחמצן. זה גורם להיווצרות של ניצוצות, ובסופו של דבר לכישלון החיממים. אף אחד לא רוצה את זה.
למה אנו “מזדקנים” את החיממים
אנו לא מרוצים רק מבדיקה של מוצר חדש. במקום זאת, אנו כולאים את החיממים בחדר עם חום ולחות קיצוניים במשך מאות שעות.
אנו בעצם מאלצים את החומרים שמרכיבים את החיממים להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב. אנו רוצים לגלות את הרגע המדויק שבו החוסמים נשברים או שהציפויים נפגעים.
אם החיממים נהרסים לאחר 50 שעות, אנו חוזרים לשלב התכנון מחדש. אולי החוסמים קשים מדי. אולי חורי הניקוז נמצאים במקום הלא נכון. אנו מעדיפים לגלות את החסרונות במעבדה שלנו, ולא שאתם תגלו אותם בחדר האמבטיה שלכם.
האיזון הקשה
זה נשמע פשוט – רק לחסום את החיממים טוב יותר, נכון?
לא בדיוק. אם חוסמים את החיממים טוב מדי כדי למנוע את חדירת הלחות, הרכיבים החשמליים שבתוך החיממים לא יכולים לנשום. הם מתחילים להיהרס.
זו מעין מלחמה תמידית בין מניעת חדירת המים לבין אפשרות לאפשר לחום לצאת. כדי שזה יעבוד, אנו משתמשים בחוטים חזקים שיכולים לעמוד בחום, מבלי שהמנגנון הבטיחותי יפעל.