למה אנחנו עוברים לשימוש בחום אינפרא-אדום לייבוש של חומרים חצי-מוליכים ללא עופרת
בואו נהיה כנים: שיטת הייבוש באמצעות אוויר חם היא כבר מיושנת. אם אתם עובדים בתא מבודד, חימום כל חלל הגז האינרטי רק כדי לייבש מספר חלקים זו בזבוז אנרגיה אדיר. לכן, יותר ויותר אנשים עוברים לשימוש בחום אינפרא-אדום. שיטה זו מאפשרת חימום יעיל יותר, בלי לבזבז אנרגיה יתרה.
הקסם של החום הישיר
נחשבו על זה כך: תנור אוויר חם דומה לניסיון לחמם חדר באמצעות מחמם – אתם מחממים את הקירות, את האוויר ואת כל מה שנמצא ביניהם. לעומת זאת, חום אינפרא-אדום פועל אחרת – הוא פוגע ישירות בחומר שעליו אנו רוצים לחמם. אין בזבוז של קילואוטים על קירות התא המבודד או על האטמוספירה של חנקן. כך ניתן להגיע לטמפרטורה הרצויה במהירות רבה יותר. זו שיטה יעילה יותר, ולכן היא הנבחרת לתהליכים ללא עופרת.
בחירת הציוד הנכון
בתא מבודד, המקום תמיד מגביל. כדי לפתור בעיה זו, אנו משתמשים בגלאי אינפרא-אדום בעלי גלים קצרים. הם אינם תופסים הרבה מקום, אך הם מספקים חום רב. אנו מכסים אותם בקוורץ כדי לשמור על ניקיון ולמנוע זיהום.
אך יש גם בעיה – יש להתאים את ספקטרום האור של הגלאי לחומר שאנו משתמשים בו. אם אנו עובדים עם חומרי חיבור או דבקים ללא עופרת, וההתאמה אינה נכונה, החום עלול לפגוע בחומר לפני שהוא מתחמם. זו בעיה עדינה שצריך לטפל בה.
האמת לגבי החסרונות
חום אינפרא-אדום הוא אכן מהיר מאוד. אך הוא עלול להיות תוקפני מדי. אם המרחק בין הגלאים אינו נכון, או אם איננו מסובבים את החלקים, עלולים להיווצר אזורים חמים מדי. יש צורך בבקר PID יעיל כדי לוודא שהטמפרטורה לא תעלה יותר מדי. טיפ נוסף: בדקו את מערכת הקירור שלכם. אם היא אינה מסוגלת להתמודד עם החום שנוצר, עלולים האטמים של התא המבודד להימס.
אנו בונים את הגלאים שלנו כך שיהיו ניתנים להחלפה בקלות. אנו משקיעים מאמצים רבים בהתאמת ההספק לאורך של הגלאי, כדי שנוכל לעבד יותר חלקים בלי לפרק את כל המערכת מחדש.
בסופו של דבר, זה פשוט: צריך להכניס חום לחומר, ולהוציא את החלקים המושלמים.