אם אי פעם התקנתם תנור אינפרא-אדום רגיל על התקרה במחסן או בחנות, אתם יודעים איך זה עובד. הם נהרסים מהר מאוד.
בגלל הלחות שעולה מהרצפה וכל האבק שנמצא באוויר, הנורות הרגילות לא יכולות לעמוד בתנאים האלה. הפילמנטים שלהן נשרפים, או שהמחזירים שלהן נהיים מעורפלים. פתאום צריך שוב לעלות על הסולם כדי להחליף את החלקים – בפעם השלישית השנה. זה מעצבן מאוד.
לכן, יצרנו מודל שאכן מסוגל לעמוד בתנאים האלה.
המאבק נגד הערפל
הבעיה עם ההתקנות על התקרה היא שהן נמצאות ישירות בדרכו של האדים והלחות שנוצרים מהמערכות לטיהור אוויר. בצינורות קוורץ רגילים, הלחות יוצרת שכבות מינרליות על הזכוכית. שכבות אלה יוצרות “נקודות חמות” על הזכוכית. כשהזכוכית נהיית לא אחידה מבחינת החום, היא נשברת. זה פשוט מאוד.
כדי למנוע זאת, הוספנו טיפול מיוחד לגוף ההפצה של החום. הטיפול הזה אומר לטיפות המים: “אתם לא יכולים להישאר כאן”. מכיוון שהמים לא נדבקים לזכוכית, החום נשאר אחיד, והזכוכית נשארת שלמה.
מניעת חדירת מים
מים וחשמל הם שילוב גרוע מאוד. טיפה אחת שנופלת על חיבור חשמלי יכולה לגרום לקצר.
לא פשוט רק לכסות את החיבורים האלה. התמקדנו בחומרי האטימה ובחיבורים החשמליים, כדי שהמכשיר יישאר יבש, גם בתנאים לא אידיאליים.
הערה על זרימת האוויר
יש כאן ויתור אחד: כשאתם אוטמים את המכשיר כדי למנוע חדירת מים, הוא לא יכול לנשום בחופשיות כמו תנור רגיל.
לכן, אי אפשר פשוט להתקין את המכשיר בפינה צפופה. יש לוודא שיש מספיק מרווח סביב התקרה. אם לא, החיבורים של המכשיר עלולים להתחמם יותר מדי, וזה לא טוב עבור אף אחד.
אבל אם תוודאו שיש מספיק מרווח, אז הכל יהיה בסדר.
יצרנו את המכשירים האלה כדי שיוכלו לעמוד בתנאים הקשים. במקום להחליף את הנורות כל כמה חודשים, אפשר פשוט לשכוח מהן לשנים. רק יש לחבר אותם למתח הנכון, לוודא שהאוורור תקין, ולתת להם לעשות את עבודתם.